אתה מבין איתן, אני טיפוס ביקורתי 

"אתה מבין איתן, אני טיפוס ביקורתי".

את המשפט הזה " אתה מבין איתן, אני טיפוס ביקורתי", אני שומע לא מעט פעמים במהלך היכרות עם זוגות בתחילת טיפול. זה נאמר על ידי אחד מבני הזוג, או לפעמים שניהם. לעיתים זה נאמר בנימה קצת מתנצלת, ובהזדמנויות אחרות כהתהדרות בתכונה "טובה", לפעמים קצת בהתרסה, אבל תמיד זה נאמר כהצהרה שאמורה לתת הסבר מספק  על הקונפליקטים שמתקיימים בין בני הזוג.החברה שלנו, המערבית, רואה במושג ביקורת משהו חיובי. מחנכים אותנו ל"חשיבה ביקורתית". ביקורת היא מאושיות הדמוקרטיה, ביקורת היא שלב הכרחי לבניית משהו טוב יותר וכו'

המושג "ביקורת" במובנו המילוני הוא  "בחינה מדוקדקת והערכה של דבר או מצב כדי לעמוד על טיבו" (מילון ספיר). כלומר תהליך חיובי המיועד למטרה רצויה, והנעשה באופן רציונלי וסדור.

אני טוען, במאמר זה, שכשמדובר ביחסים, ובפרט ביחסים אינטימיים כל כך, טעוני רגשות ורגישויות כמו בזוגיות, הדבר שמכונה בפי האנשים "ביקורת" במובן לעיל לרוב איננו באמת מה שמתרחש.

מה שאני מגלה שוב ושוב שאנשים, תחת המושג "העברת ביקורת", מתנהגים ומתבטאים בדרך שיש בה הרבה תוקפנות מילולית, שיפוטיות והאשמת הזולת .

התנהגויות אלה, פגיעתן קשה!

הנמענים שלהם חווים עלבון, זלזול, ופגיעה בערך העצמי, ובמקרים היותר קיצוניים – רגשות קשים כמו השפלה, נטישה, ואלימות.

התנהגויות אלה כוללות בין היתר:

האשמות -  "אתה זה שמדרדר את היחסים שלנו", "בגלל הבלגן שלך איחרתי היום לעבודה"

הבעת זלזול או בוז -  "עוד פעם חופרת לחברות שלך במוח ?", "חולצה יותר מכוערת מזאת לא יכולת לקנות?". "ממש שוברת שיאים בלהוציא כסף בזמן קצר" 

הקטנת הזולת -  "מה אתה כבר מבין בזה?", "ילד בן שלוש לא משאיר לכלוך כזה אחרי האוכל.." "

 'אבחנה' שלילית-  "אתה אף פעם לא תשתנה". "ככה זה אצלכם במשפחה, גם אמא שלך עושה בדיוק אותו דבר"

כלומר מאחורי המושג "ביקורת" מסתתר עולם שלם מלא ב"עסיסיות" רגשית כועסת תוקפנית, ופעילה.

הבנת המתרחש מאחורי הביקורתיות מובילה אותנו לחפש את הצד הרגשי החבוי בתוכה, את מקורותיה הרגשיים של ה"ביקורת".

ביקורת יכולה לנבוע ממקורות רגשיים שונים, אביא כאן שניים מהם, שאני נתקל בהם לא מעט - כהדגמה

פרפקציוניזם –

תכונה שגם לה נקשרת, לעתים קרובות, הילה חיובית אך היא למעשה איננה כזו.

זוהי דקדקנות לעשיית הדברים בדרך מסויימת, ורגישות לכל פגם או סטייה מ"הדבר הנכון".

מי שפועל כך כביכול חותר לאיזו שלמות אך למעשה מפעיל תובענות  חסרת פשרות המציקה קשות לעצמו/ה ולאחרים. לא ארחיב כאן על המקור הרגשי האפשרי של הפרפקציוניזם, רק אומר שיש בהתנהגות זו לרוב צורך בשליטה הנובע מתוך הרגשה הפוכה.   

רגשות של תסכול, אכזבה, מרירות

מי שפועלים מתוך תחושות אלה הם מי שחווים פער בין המציאות לבין צרכי הרווחה שלהם. לרוב הם חווים פגיעות סביב "פיצעי עבר" – רגישויות שהם נושאים איתם מתקופות חיים קודמות ואשר מתעוררות שוב ושוב לנוכח אי התמלאות צרכיהם.

אנשים אלה מוצאים בביקורת דרך לבטא את תסכולם.

לפעמים הם מבקרים כדי לגרום לשינוי ולפעמים הם התייאשו משינוי אך הם מבקרים כדי לפרוק את רגשותיהם.   

כך או כך, ה"ביקורת" איננה מקדמת כלום. אין זו דרך אפקטיבית לגרום לשינוי.

התגובה לביקורת אצל השומע/ת היא בדרך כלל היסגרות והתגוננות בפני המסר הנאמר, ולפיכך היא אינה מקדמת דבר, לא ביחסים ולא בהשגת תוצאה חיובית ומתבקשת.

ביקורת היושבת על מקורות רגשיים כדוגמת אלה שהבאתי היא הדרך הכי מרחיקה,  מרפת ידיים, ומקוממת כדי לגייס את הזולת למטרות אלה...

במאמר זה אני מבקש לעורר את המודעות לרובד הרגשי שקיים מתחת לביקורת ואשר הופך אותה למה שהיא באמת.

יש צורך שאנשים הרואים עצמם כ"טיפוס ביקורתי" יפתחו מודעות לנאמר לעיל.

ובנקודה בה הדברים מובנים לאשורם, נפתחת האופציה לשינוי.

כאשר אנחנו פוגשים ב"מבקרים" בטיפול זוגי אנחנו מכוונים אותם לשינוי בשני שלבים:

השלב הראשון הוא להבין מה קורה. הם מתחילים להיווכח בצד השלילי של מה שנתפס בעיניהם עד כה כעובדת חיים נסלחת ואף חיובית.

הם מתבקשים בשלב הזה לפתח מודעות לרובד הרגשי, להכיר במימד התוקפני שיפוטי, ולהבין את חוסר התוחלת של הדרך בה הם פועלים.

לרוב, כדי להגיע להכרה זו הם יזדקקו להרבה הבנה, אמפטיה, אישור והסבר משמעותי למקורות הביקורתיות שלהם.

בשלב השני  אנחנו מציעים למטופלים אסטרטגיה ידידותית-דיאלוגית ואפקטיבית יותר לבקש מהזולת למלא את צרכיהם.

 הם לומדים, תוך התנסות הדרגתית וזהירה, להסיר את מעטה הביקורתיות המוכר והמגונן כל כך ולעבור למסר כנה וחשוף של ביטוי רגשותיהם וצרכיהם שלהם.

(הרחבה בנושא זה אפשר לקרוא בספרו של ד"ר מרשאל רוזנברג "תקשורת לא-אלימה, תקשורת מקרבת, שפה לחיים")

חיי המקצועיים הפגישו אותי לא אחת עם אלה האומרים "אתה מבין איתן, אני טיפוס ביקורתי". גיליתי שיש להם נטייה להיאחז חזק בסגנון שלהם ולראות בביקורת שלהם משהו בעל ערך יקר של אמת , שקשה לוותר עליו.

אבל רובם גם מצאו את עצמם תקועים זמן ארוך מדי  בקשרים מתסכלים וללא שינוי.

אלה שנפתחו לנהל דיאלוג סביב אותה מודעות שהצגתי במאמר הזה, ומתוכה לראות  את האופציה האחרת, חוו משהו חדש. הם החלו לאפשר לעצמם חוויה של התקרבות מחודשת לבני בנות זוגם, והצמיחו בהדרגה שינוי מרענן  בקשרים שלהם.

© כל הזכויות שמורות לאיתן יעקובוס ולמכון "ראות"